קלסטרופוביה – פחד ממקומות סגורים

קלסטרופוביה היא פחד קיצוני ממחנק לשהות במקומות בהם אדם חושש שאין לו מספיק אוויר ואין לו אפשרות להימלט כמו חדרים בלי חלונות או חלונות סגורים, חלל קטן ,תקרה נמוכה .מרתף, אולם קולנוע, תיאטרון, מטוס, מעלית, חדר מדרגות ללא חלונות, חניון תת קרקעי, מנהרה, מערה, פקק תנועה . הפחד ממחנק הוא כה גדול עד שרוב האנשים החווים קלסטרופוביה ימנעו מראש מפעילויות יומיומיות המתקיימות במקומות בהם הם עלולים "להיחנק" כמו לעבוד במשרד ללא חלונות, או לעלות במעלית או אפילו לבצע בדיקת MRI. 

 האם קלסטרופוביה היא רק פחד ממקומות סגורים?

לא בהכרח

לעיתים אדם יחווה את אותה תחושת המחנק גם במקומות פתוחים בהם הצפיפות גדולה כמו בהתקהלויות גדולות, במופעי חוצות, בהפגנות, בקניונים עמוסים בתחבורה ציבורית עם חלונות סגורים, במטוסים ועוד. בשני המצבים מדובר על התקף חרדה שאדם חווה. התקף חרדה הנובע מהמחשבה והדיבור הפנימי של "מה יהיה אם אתקע כאן..ואיך אצליח להימלט מהמקום? ומי יציל אותי?"

מה גורם לאדם לחוות קלסטרופוביה

• התקף חרדה

אדם עם קלסטרופוביה רואה במקומות סגורים כמאיימים על החופש שלו, הוא מרגיש כלוא ונתקף בהתקף חרדה. תחושת המחנק היא למעשה אחד מתסמיני התקף החרדה שאדם חווה. התקף חרדה מתבטא בתחושת מחנק, הזעה, אובדן שליטה במצב ובתחושה שהוא הולך להשתגע. קלסטרופוביה היא תסמין של התקף חרדה כשהטריגר להתקף זה המקום הסגור. אם נחשוב בהיגיון, אחרי הכל לא כל אדם יחווה מחנק במעלית או בתיאטרון אלא אם כן נתקף בהתקף חרדה.

• טראומה מהעבר

אדם שחווה אירוע טראומטי בחייו כמו למשל נתקע פעם אחת במעלית, או שבילדותו הדלת ננעלה ולא יכול היה לצאת, או שסגרו אותו בחדר כעונש או שננעל ברכב או כל אירוע אחר בו הרגיש "כלוא"בלי יכולת להימלט מאותו מקום יכול בהמשך לחוות קלסטרופוביה. אירוע ספציפי אחד בו אדם חווה פחד/חרדה במקום ספציפי ישפיע עליו בהמשך חייו ויקבל נפח כלומר אדם זה יפחד לא רק מהמקום הספציפי בו חווה קושי אלא מכל המקומות הסגורים. הדבר מסביר שהפחד אינו ממקומות סגורים אלא ממה שעלול לקרות לאדם במקומות סגורים מהחוויה שהמח זוכר. מספיקה חוויה אחת כזאת כדי שהמח "ילמד" יצרוב את החוויה מה שיגרום לאדם זה "לראות" בהמשך חייו את כל המקומות הסגורים שאין בהם פתח מילוט כסכנה לחייו.

האם כל אחד שנתקע במעלית או ננעל בחדר יפתח קלסטרופוביה?

ממש לא.

על מנת להסביר זאת אקח לדוגמא שני חיילים בזמן מלחמה. שניהם נלחמים, שניהם חווים את אותו הפחד.בתום המלחמה האחד ימשיך בחייו והשני יחווה הלם קרב. אותו הדבר קורה גם בחרדות על סוגיהן. אותה חוויה טראומטית תשפיע על האחד ותשבש את חייו ועל השני ימשיך בחייו כאילו כלום והכל בסדר. איך זה קורה בדיוק. התשובה מורכבת והיא תלויה בהרבה גורמים כמו בחוסן הפנימי של הילד/האדם, בנסיבות חייו, במה שספג ולמד בבית, ובמבנה האישיות שנוצרה עקב מה שהאמין שהוא ובאמונות שאימץ לעצמו לגבי מיהו? ועוד  ועוד.

כיצד משפיעה קלסטרופוביה על חייו של אדם

• הימנעות

אדם החווה קלסטרופוביה ימנע  מתפקודים יום יומיים רבים כמו למשל: הוא לא יהיה מסוגל לעבוד במשרד ללא חלונות. יעדיף לעלות ברגל גם 10 קומות במקום לעלות במעלית, יימנע מחופשה בחו"ל כי לא יהיה מסוגל להיות במטוס, ישן עם חלון פתוח גם בסופה הכי גדולה, יוותר על אירועים בהם המקום הומה אדם, ימנע מבילויים תרבותיים כמו תיאטרון, קולנוע, הרצאה, סדנה, ימנע מטיולי שטח בהם נכנסים למערות.

• עיסוק יתר בתכנון לו"ז יום יומי

שלא כמו האחרים אדם עם קלסטרופוביה יהיה עסוק בלחשוב בלבדוק ולהתעסק בצורה אובססיבית בתכנון הלו"ז היומי שלו. האם המקום אליו ילך מספיק מאוורר? הם יש שם פתחי מילוט? האם יוכל לשבת ליד הפתח למקרה ש…עיסוק יתר יגרום לו בהרבה מקרים להצפה רגשית, לאות ועד לכדי ייאוש. ייאוש מעצמו על שאינו מסוגל פשוט לזרום בחיים

• שיבוש במרקם מערכות היחסים

מערכות היחסים של אדם עם קלסטרופוביה ייפגעו עקב ההימנעות שלו מיציאה לבילוי או פעילות זוגית ומשפחתית הכרוכה בלשהות במקומות שאינו מסוגל להיות בהם. בחלק מהמקרים הוא עלול גם להפסיד עבודה והכנסה גבוהה משום שמקום העבודה יהיה בלי חלונות והוא לא יהיה מסוגל לעבוד שם. הדבר יכול להשפיע לא רק על הפרנסה שלו אלא גם על מערכת היחסים שלו עם בן בת הזוג שלו ומשפחתו. 

 תיאור מקרה

דלית (שם בדוי) בת 35 ההגיעה אליי וספרה שהיא פוחדת לנהוג

אחרי תשאול קצר דליה הבינה שאין לה פחד נהיגה כי היא בעצם נוהגת בלי בעיה בכל כבישי הארץ. הבעיה שלה הייתה בפקק תנועה ובמנהרות. לשאלתי מה היא מרגישה במצבים אלה ענתה: "מחנק" ונמקה, כי היא מוקפת במכוניות ומרגישה שהכל "סוגר" עליה ואין לה אפשרות לברוח וגם אמבולנס לא יכול לבוא ולהציל אותה.

ברגע הזה היה ברור שלדליה יש קלסטרופוביה.

הסיפור של דליה

דליה ספרה שהייתה ילדה מאד רגישה וביישנית. כמעט ולא היו לה חברות מלבד בת דודתה שהייתה גדולה ממנה בשנתיים. דליה הייתה רק בת 6 באותו היום הנוראי כשבת דודתה התלוצצה אתה תוך כדי משחק ושכנעה אותה להיכנס לתא המטען של הרכב של אביה שהיה בחצר ביתה. ברגע שהיא נכנסה למטען בת דודתה סגרה עליה את מכסה המטען וכך דליה ננעלה בלי אפשרות לצאת. דליה נזכרה שהיא פחדה פחד מוות והתקשתה לנשום היא צרחה בקולי קולות שיצילו אותה כי הולכת למות והמזל שלה היה שאביה היה בבית ואיך ששמע את הצעקות מיד רץ פתח את מכסה המטען וכך חייה ניצלו.

למרות שהאירוע הזה היה חד פעמי. ואפשר לומר שאפילו נשכח, מסתבר שהמח לא ממש שכח. כלומר חוויות נצרבות ונשארות במח אלא אם כן אנחנו משחררים אותן.

היא הבינה שהתקפי החרדה שהציפו אותה בפקקי תנועה ובמנהרות היו הטריגרים שהפעילו במח את אותה התבנית (החוויה) הצרובה של "אין אוויר" הכל סוגר עליה ואין פתח מילוט. מרגע שדליה הבינה זאת היה קל יותר להתקדם בתהליך ולתת הוראות חדשות למח.

כיום דליה נוהגת בחופשיות ואפילו למדה להנות בפקקי תנועה בהם היא מרגישה שהיא נחה ושומעת מוסיקה ולגבי המנהרות החליטה שהן דווקא מגינות עליה מפני חום השמש ו/או הגשם..שינוי מחשבה, שינוי דיבור ועוד כלים רבים שקיבלה ויישמה עזרו לדליה לחזור לתפקוד הרגיל שלה.

כמו שאתם מבינים קלסטרופוביה נוצרת בעקבות אירועים מודעים או לא מודעים שקרו לנו בעבר. וכאשר לא מטפלים בהם בזמן אמת החרדה מקבלת "נפח" ופוגשת אותנו בעוד מקומות ומצבים. לעיתים מאד פשוט לזהות את מקור החרדה, לעיתים מאתגר יותר. בכל מקרה שחרור קלסטרופוביה מותנה בזיהוי שורש הבעיה. ועל ידי טיפול מהיר ניתן להשתחרר מהחרדה במהירות ולחזור לחיים מלאים.