אגורפוביה היא פחד לאבד שליטה במקומות ציבוריים כמו שווקים פתוחים, אזורי בילוי, קניונים וכל מקום אחר שהוא מחוץ לאזור הבטוח שלהם. בדרך כלל אנשים עם אגורפוביה הם על רקע של חרדה אחרת והפחד שלהם הוא בעיקר מהמחשבה של מה יקרה אם ירגישו או יתקפו בחרדה במקום ציבורי ששם איש לא מכיר אותם ולא יהיה מי שיעזור להם. חלקם יסכימו לצאת למקומות אלה רק עם אדם שהם סומכים עליו, אדם שיוכל לעזור להם למקרה שיחוו חרדה.
הגורמים העיקריים לאגורפוביה
חרדה חברתית
לאדם החווה חרדה חברתית, יהיה בלתי אפשרי עבורו ללכת לקניון או לקניות או להיות באירועים ועוד. החשש שלו להיות בחוץ ייתבטא בפחד מאנשים. הוא יחשוש ממה שיגידו עליו אם יחווה התקף חרדה. לאנשים שחווים אגורפוביה כתוצאה מחרדה חברתית לא תהיה בעיה להיות בחוץ בשעות שאין כמעט אנשים או במקומות בטבע בהם הם לבד בהליכה או בפעילות אחרת. כלומר אגורפוביה מתבטאת אצלם כשהם בחוץ ומסביב אנשים. הם חוששים מכך שיהפכו ללעג אם חלילה ירגישו לא טוב.
חוויה ספציפית
אגורפוביה יכולה להתפתח כשאדם חווה התקף חרדה בהיותו בחוץ במקום ספציפי כמו למשל, די בכך שפעם אחת חווה האדם התקף חרדה בקניון או כשהייה במלון עם חברים או כשנסע בתחבורה ציבורית כדי שהאירוע הזה ימנע ממנו בהמשך להיות במקומות הספציפיים בהם הוא חוו חרדה.
חרדה בריאותית
אדם החווה חרדה בריאותית וכל כאב בחזה יתפרש אצלו כמו התקף לב או כל תחושה אחרת בגוף נראית כמו סרטן, יפתח אגורפוביה משום שבחוץ ירגיש לא מוגן בריאותית כלומר מי יעזור לו אם הוא "בהתקף לב" חלילה?. אדם זה יעדיף להישאר בבית צמוד לטלפון. הרבה אנשים עם חרדה בריאותית פוחדים לצאת החוצה לא רק מהפחד שיקבלו התקף אלא גם מהפחד שידבקו בווירוסים כמו למשל הקורונה.
איך אגורפוביה משפיעה על חייו של אדם
הימנעות
אגורפוביה מונעת מאדם לא רק פעילות חברתית בחוץ אלא יותר מכך הדבר פוגע בו במימוש חלומות ובהגשמה עצמית כמו למשל יהיה לו מאד קשה ללמוד באוניברסיטה, לעבוד בחברה גדולה, להשתתף בפעילויות חברתיות בחוץ, לדוגמא מוסיקאיי שחווה אגורפוביה יתקשה לחשוף את עצמו בתחרויות או בהופעות המתקיימות בחוץ., מה שיגרום לכך שהוא יישאר במקום ולא יצליח להתקדם ולהתפרסם כמו שהיה רוצה.
בדידות
אגורפוביה משאירה את האדם בביתו שכן זה המקום הבטוח ביותר עבורו. בחוץ זה מסוכן. השאיפה להיות בחוץ ולנהל חיים מלאים מול הפחד שבחוץ זה מסוכן גורמים לרבים החווים אגורפוביה לתסכול ולתחושת בדידות . בדידות הגורמת לבושה, לאשמה עצמית ובעיקר לייאוש עד דיכאון.
בעיות בזוגיות ובמערכות יחסים
אגורפוביה לא רק שמרחיקה את אדם מחבריו, אלא אף משבשת את מרקם היחסים של עם הסביבה הקרובה שלו, עם בני המשפחה ועם בן או בת הזוג. לאדם החווה אגורפוביה קשה מאד להתנהל רגיל, הוא יפחד לצאת עם בילדין וזוגתו לטיולים משותפים, יתקשה לעבוד בחוץ, יתקשה אפילו לסייע בקניות או בפעולות פשוטות הכרוכות יציאה מהבית לדוגמא לצאת החוצה עם הכלב.
תלות באחר
חלק גדול ממי שחווה אגורפוביה מפתח תלות באחרים. אנשים אלה מוכנים לצאת החוצה רק עם מלווה עליו הם סומכים. מה שגורם להם לפתח תלות וגם מקשה מאד על האדם שעליו הם סומכים.
תאור מקרה
חני (שם בדוי) בת 52, פחדה לצאת מהבית , היא אפילו לא הייתה מסוגלת להוציא את הכלב האהוב שלה לצרכים בחוץ, היא פחדה שאולי יהיה לה התקף ולא יהיה מי שיעזור לה.
חני סיפרה שעד לפני 4 שנים היה הכל בסדר, החיים שלה התנהלות באופן תקין. היא אהבה להתחיל את הבוקר בבית הקפה השכונתי עם קפה וקרואסון והלפטופ שלה.
הכל היה בסדר עד לאותו הבוקר .
לפתע בלי סיבה (את הסיבה הבינה במהלך התהליך) היא הרגישה כאבים חזקים בחזה היא פחדה שאולי זה התקף לב, האנשים שישבו בבית הקפה לא ממש שמו לב אליה והיא הרגישה חסרת אונים. היא זוכרת שבקושי גררה את עצמה בחזרה הביתה. כשהיא הגיעה הביתה הכאבים חלפו והיא הרגישה טוב.
היא הייתה בטוחה שזאת אפיזודה של מתח ולחץ לפני ראש השנה שהיה עליה לארגן ארוחת חג ל 17 בני משפחה.
חני לא ידעה שחוותה התקף חרדה. רק כאשר זה קרה לה שוב כשהיתה בקניון , הבינה שהיא חווה חרדה ומאז הכל השתנה. היא התביישה לספר שיש לה חרדות, היא חששה שיסתכלו עליה כעל לא נורמלית, היא הייתה בחרדה מהחרדה הבאה אשר עלולה לתקוף אותה בחוץ. חני החליטה שזהו, היא לא יוצאת יותר החוצה המקום הבטוח עבורה היה הבית כי בבית הרגישה בסדר.
במהלך התהליך עלה שחני סבלה מחרדה בריאותית. "אני יודעת שאני חרדתית" אמרה, מה שהסתבר היה שאמא של חני סבלה מבעיות לב ,כילדה חני דאגה מאד לאמא שלה. הפחד מבעיות בלב ליווה אותה מאז שזוכרת את עצמה.
הסתבר עוד שהתקף החרדה שחני חוותה בבית הקפה, קרה חצי שנה לאחר שאמא שלה נפטרה מהתקף לב וזה הסביר את הכל.
שורש הבעיה של האגורפוביה היה אצל חני "הפחד מהתקף לב, הפחד למות" ברגע שטיפלנו בפחד הזה חני הרגישה בנח לצאת ולהתנהל באופן רגיל ומלא.
אגורפוביה שלא מטופלת משאירה את האדם בדלת אמותיו, בתוך בדידות קשה תחושה של אין מוצא.
